ז"ל

תמר אריאל

(12 בספטמבר 1989 - 14 באוקטובר 2014) הייתה נווטת הקרב הדתיה הראשונה בחיל האוויר הישראלי. נסיבות חייה ומותה בסופת שלגים בנפאל הפכו את דמותה לסמל ולמודל חיקוי לנשים דתיות רבות בישראל, המתגייסות לשירות צבאי מלא בצה"ל במקום לשירות לאומי.

"הרגשתי שלא מיציתי את עצמי עד הסוף. הצבא תמיד עניין אותי מאוד, ושאפתי להדריך או לפקד.

אחרי השירות הלאומי התחלתי לחשוב מה הלאה, והחלטתי שאני רוצה להתגייס.

ניגשתי ללשכת הגיוס, ביטלתי את הפטור וביקשתי להמשיך את המיונים לטיס שהפסקתי באמצע". 

"לא באתי לקורס טיס כנושאת דגל הציונות הדתית או כמייצגת הנשים הדתיות באשר הן. זה קרה ככה, מטבע הדברים. חניכה בבית הספר לטיסה, שלובשת חצאית במדי הא' שלה, זה נראה מוזר בהתחלה.  היו כאלה ששאלו מתוך עניין, סקרנות. שאלו על תפילות, על שמירת נגיעה, על צניעות, על שמירת שבת. אחר כך כבר מתרגלים. אפילו צוחקים על יתרונות החצאית, שלא צריך גומיות בנעליים. אבל בסך הכול, ביום-יום, הייתי עם מכנסיים של מדי ב' או עם סרבל,  בדיוק כמו כולם". 

"בבית תמכו בדיוק כמו שתמכו בהחלטה שלי ללכת לשירות לאומי. אמרו לי את האמת - שיהיה לי קשה. עודדו אותי לברר כמה שיותר, לדעת לקראת מה אני הולכת. אחד מחבריו הטובים של אבא שלי הוא טייס. שוחחתי איתו. הוא גם קישר ביני לבין טייסת שמשרתת ביחידה שלו. למדתי כל מה שאפשר גם מהמדיה, מהאינטרנט, וברגע שהחלטתי וחזרתי למיונים,

הלכתי על זה בכל הכוח כדי להצליח".

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now