מיה: "שלום"

נעמה: "היי, מה נישמע"

מיה: "אנחנו יכולות לשאול אותך כמה שאלות?"

נעמה: "בטח"

שירה: "טוב , אז שלום אני שירה וזו מיה כמו שהבנת, ככה אנחנו בעצם כחלק מתוכנית "סודקות את תקרת הזכוכית" החלטנו לעשות בעצם על תמר אריאל שמבחינתנו היא אישה שפורצת דרך והיא דמות להשראה מבחינתנו. וחשבנו שזה ממש יוסיף לאתר אם נקבל גם ככה עוד צד מאחותה, אז נוכל"

נעמה: "דבר ראשון זה ממש מרגש לשמוע שבחרת אותה, ממש משמח ומקסים, חמודות ממש, יש לכן אבל שאלות ממוקדות?"

שירה: "כן, האמת שחשבנו כאילו על שאלות שככה נוכל ללמוד על תמר טוב יותר."

מיה: "את יכולה להגיד לנו איזה תכונה בלטה בתמר?"

נעמה: "אני חושבת שממש בלטה בתמר הענווה, היא לא רצתה להיות אף פעם מיוחדת וגם התואר 'פורצת דרך' היא ממש, הוא אפילו פידח אותם, הבנתן? היא התפדחה. היא הייתה ממש צנועה וענווה, גם חיצונית, זה היה כאילו ממש צנועה, היא לא היתה יותר מדי עושה דברים כדי להרשים ובחוץ, וגם היא הייתה ענווה, היא לא רצתה להשתחצן אף פעם, זה ממש בלט בה, זהו."

מיה: "מה היו התחביבים שלה?"

נעמה: "היא ממש ממש אהבה ספורט, גם אהבה ריצות ולרוץ, היא אהבה לשחק כדורסל, היא הייתה משחקת עם כל החברים שלה, הבנים בעיקר."

שירה: "בעקבות זה שהיא אהבה ספורט אז, ראינו גם שיש מרוץ לזכרה, מרוץ שפיר, נכון?"

נעמה: "נכון, מרוץ שפיר זה של המועצה שלנו"

מיה: "אז כאילו בגלל שהיא אהבה ספורט עשו את זה דווקא מרוץ?"

נעמה: "אני חושבת שכן, המירוץ היה כבר היה ואחרי שתמר נהרגה הם החליטו שהוא יהיה על שמה וככה, גם היא אהבה ספורט, אהבה מאוד, כן"

שירה: "תודה רבה"

מיה: "האם יש משהו שלמדת מתמר?"

נעמה: "ת'אמת שזה מורכב, ללמוד מאחות זה כזה, זה קצת קשה לחשוב, אני חושבת שלמדתי ממנה ממש להיות טובה בכל מקום שאני נמצאת בו,

וגם בו זמנית להיות כאילו בעוד מקומות וגם שם להיות הכי טובה, מבינות?"

שירה: "היא הייתה אחותך הגדולה?"

נעמה: "כן" 

מיה: "יש אולי איזשהו מקרה שהיא סיפרה לך, נגיד שהיה לה קושי והיא התגברה עליו?"

נעמה: "תמיד היא הייתה מספרת לי שהיה לה לא פשוט בצבא, מבחינה גם דתית, שהיו איתה הרבה חבר'ה לא דתיים הרבה חילונים והיא  הייתה מספרת לי שהיא אהבה להתמודד עם זה בדרך שלה, היא ממש אהבה לספר לחברים שלה כל פעם על פרשת השבוע ביום שישי ובשבת, והיא הייתה גם מספרת שהיא הייתה פשוט בדרך שלה גם בתוך כל החבר'ה שלא היו דתיים, מבינות?"

מיה: "כן, גם ראינו שיש תמונה כאילו שהיא עשתה סוכה וכולם ה יו שם חילונים וכאילו היא לימדה אותם על סוכות"

נעמה: "נכון, בסוכות גם"

מיה: "יש אולי איזשהו משהו שהיא אהבה לעשות או משהו כאילו בצבא, מקצוע או משהו שהיא אהבה לעשות?"

נעמה: "אני חושבת שהיא ממש, לא יודעת אם בצבא, היא ממש אהבה להדריך, כאילו אהבה את הקטע הזה שיש לך חניכים והיא גם לפני זה היא הייתה מדריכה והיא אחרי זה הייתה מדריכה באולפנה והיא הייתה קומונרית, היא אהבה ילדים"

מיה: "האם תוכלי לספר לנו איך היא הייתה בתור אחות כי בכל החדשות ובתקשורת מדברים עליה כשהיא הייתה בצבא"

שירה: "מצטיינת בצבא"

מיה: "איך היא הייתה כאילו בתור בנאדם בפני עצמו ולא בתואר של 'הנווטת הדתייה הראשונה'?"

נעמה: "וואי, איזה חמודות אתן, היא הייתה האחות השלישית במשפחה ומעליה היו שני אחים כאילו אח ואחות ומתחתיה עוד כמה, לתמר היה קשר טוב ממש עם גם כל אח בנפרד וגם עם כולם ביחד וגם בתור דודה, יש לנו ברוך ה' אחיינים, היא מאוד מאוד אהבה את האחיינים שלה מאוד, המשפחה זה היה מהדברים החשובים לה ממש בחיים ואת האחיינים שלה ממש אהבה ואהבה כאילו לטייל איתם ועשו איתה מלא דברים וגם עם האחים היה קשר טוב, ממש קשר שמח"

שירה: "בת כמה היית כשזה קרה?"

נעמה: "הייתי בת 11, כן תעשו ת'חישוב בת כמה אני היום" 

שירה: "איך, מה הכי אהבת לעשות עם תמר?"

נעמה: "ניראה לי לנסוע לים, זה היה המנהג שלנו בתור משפחה"

מיה: "היא אהבה את הים?"

נעמה: "מאוד, כן, זה היה המנהג של יום שישי שלנו, כאילו בתור משפחה"

שירה: "מבחינתינו תמר היא בעצם, אמרנו לך שהיא דמות למופת ולהערצה ורצינו לשאול איפה את רואה דווקא את פריצת הדרך של תמר?"

נעמה: "ניראה לי גם כמו שאמרתי קודם ניראה לי בצניעות, היא גם פרצה דרך גם להמון בנות דתיות להתגייס אבל גם מה שהיה מיוחד בזה שהיא לא עשתה את זה כדי להשתחצן, אני לא יודעת זה יוצא לי מובן אבל איך אני רואה את פריצת הדרך שלה?"

מיה: "כאילו זה לא היה כדי שידברו עליה בגלל שהיא עם חצאית, כאילו זה היה הדרך שלה אז היא לא רצתה"

נעמה: "כן, יפה, כן זה מה שהתכוונתי"

מיה: "איך המשפחה הגיבה על זה שמה שקרה לה בהרים?"

נעמה: "אתן יודעות, לא פשוט"

שירה: "איפה זה תפס אותך?"

נעמה: "זה היה בכניסת החג שמחת תורה אבל כן, זה היה ממש קשה ואתן יודעות ממשיכים"

מיה: "יש אולי איזה משהו מיוחד שחשוב שנכתוב עליו או משהו?"

נעמה: "לא יודעת, מקסימות כל הכבוד לכן ממש"

שירה: "יש משהו שעזר לך להתגבר על זה?"

נעמה: "נראה לי הכוח של המשפחה שלנו, יש לנו משפחה מאוד חזקה ואבא ואמא כמובן"

מיה: "יש אולי משהו שאת זוכרת ממש שכל המשפחה התגאתה בו, לא יודעת שתמר עשתה נגיד בצבא"

שירה: "משהו מיוחד שתמר עשתה או..."

נעמה: "כל דבר מיוחד שהיא עשתה אנחנו ראינו בא אותה  אז זה לא היה נראה לנו מיחוד מדי פשוט האמנו שהיא עושה את זה כי היא רוצה והיא עושה את זה כי היא טובה בו, לא יותר מדי התגאנו ואפילו גם, פשוט שהיא סיימה קורס טייס לא התגאנו בזה זהיא סיימה קורס טייס כי פשוט האמנו שהיא מסוגלת ןהאמנו שזה בכוחות שלה"

שירה: "מה היא הייתה בשבילך?"

נעמה: "וואו, אחות טובה ממש, היא גידלה אותי גם, היה לנו קשר מיוחד"

שירה: "היא הייתה נותנת לך עצות בדברים מסוימים?"

נעמה: "כן,הרבה דברים, כן, היא הייתה יודעת עליי הכל, ככה זה אחיות אתן יודעות"

מיה: "גם הבנו ממישהי שהכירה אותה שהיא ממש הייתה מתייחסת לשונה, ניראה לי היא מורה שלך מי שדיברנו איתה, היא הסבירה לנו שהיא הייתה מתייחסת לכל אחד בדרך שווה, היא לא... כאילו אין אצלה מישהו שפחות ויותר כאילו היא הייתה מתייחסת לכולם ברמה שווה"

נעמה: "כן, גם נכון"

מיה: "יש לך איזה משהו"

שירה: "שזכור לך לטובה מתמר?"

נעמה: "שמה?"

שירה: "איזשהו מקרה, משהו מיוחד שזכור לך מתמר?"

נעמה: "אני אחשוב, וואי היא מאוד מאוד גם אהבה בקטע המשפחתי היא מאוד אהבה לבקר את סבא וסבתא, ניראה לי זה משהו חשוב. חשוב לה להשקיע, היא אהבה להשקיע בכל דבר גם לצד התחביבים היא אהבה, היא הייתה יודעת לנהל טוב את הזמן שלה, לא יודעת אם יש לי עוד משהו להרחיב"

שירה: "טוב, אז תודה רבה לך"

נעמה: "תודה לכן"

שירה: "נהננו לדבר איתך, תרמת לנו מאוד לאתר"

נעמה: "בכיף גדול,"

      

 

 

ראיון עם נעמה, 

אחותה של תמר ז"ל:

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now