ב-2009 התקבלה אריאל לקורס טיס בחיל האוויר, ובתום השנה הראשונה צורפה למגמת טייסי קרב בקורס. בטיסת הסולו הראשונה שלה על מטוס האימונים T-6 טקסאן II, המכונה בחיל האוויר הישראלי "עפרוני", במהלך הנחיתה, נאלצה לנטוש בשל תקלה, נפצעה בגב ונזקקה לחצי שנה של התאוששות. עם החלמתה שבה לקורס הבא וצורפה למגמת נווטי קרב בקורס 165, כשבמקביל למדה לתואר ראשון בפוליטיקה וממשל.

בינואר 2013 סיימה את הקורס, "הנווטת הדתייה הראשונה בצבא" ופורצת דרך לבנות המגזר הדתי, כלשון עיתוני התקופה. בריאיון עיתונאי שנערך עימה אז, ופורסם בעילום שם ותמונה ופורסם בשנית באופן מלא רק לאחר מותה, סיפרה על הקורס ועל הקשיים המיוחדים והחוויות, כמו ליל הסדר שנאלצה לנהל בעצמה, וסיכמה: "לא באתי לקורס טיס כנושאת דגל הציונות הדתית או כמייצגת הנשים הדתיות באשר הן. זה קרה ככה, מטבע הדברים. חניכה בבית הספר לטיסה, שלובשת חצאית במדי הא' שלה. זה נראה מוזר בהתחלה. היו כאלה ששאלו מתוך עניין, סקרנות. שאלו על תפילות, על שמירת נגיעה, על צניעות, על שמירת שבת. אחר כך כבר מתרגלים. אפילו צוחקים על יתרונות החצאית, שלא צריך גומיות בנעליים. אבל בסך הכול, ביום-יום, הייתי עם מכנסיים של מדי ב' או עם סרבל, בדיוק כמו כולם".

הוצבה כנווטת בטייסת העמק והתפקיד המשמעותי ביותר שמילאה בה היה פיקוד על גף מודיעין וניווט, האחראי על הפקדת החומר לטיסה. הספיקה לשרת כנווטת בטייסת במשך כשנה, והשתתפה בשלושים ושלוש גיחות מבצעיות, אשר עשרים ואחת מהן נערכו במבצע "צוק איתן" ביולי-אוגוסט 2014, נגד החמאס ברצועת עזה. ההשתתפות כללה גיחות תקיפה לאורך כל המבצע, פיקוד על גף מודיעין וניווט, והשתתפות במאמץ המבצעי בבור של חיל האוויר. בתום המבצע נבחרה על ידי מפקד הטייסת כלוחמת המצטיינת של היחידה.

​